אבי 'הפרעת קשב' אומר: "הפרעת קשב היא מחלה מומצאת"

הפסיכיאטר האמריקני ליאון אייזנברג, האב המדעי של הפרעת קשב ADHD, אמר בראיון האחרון לפני מותו: "הפרעת קשב היא דוגמא מובהקת למחלה מומצאת"

השבועון הגרמני 'דר שפיגל' ציטט בכתבת השער שלו ב-2 בפברואר 2012 את הפסיכיאטר האמריקני ליאון אייזנברג, שהיה האב המדעי של הפרעת הקשב ADHD. אייזנברג, שנולד ב-1922 למשפחה יהודית שהיגרה לארה"ב מרוסיה, אמר בראיון האחרון שלו, שבעה חודשים לפני מותו בגיל 87 : "הפרעת קשב הינה דוגמא מובהקת למחלה מומצאת".

ה"מחלה" של ליאון אייזנברג רדפה את המדריכים האבחוניים הפסיכיאטריים עוד משנת 1968, בתחילה בתור 'תגובת תנועתיות יתר של הילדות' וכעת בתור ADHD. ה-'דר שפיגל' דיווח כי השימוש בתרופות להפרעת קשב בגרמניה עלה בתוך 18 שנה משנת 1993 פי 51. בארה"ב כל ילד עשירי בגיל 10 כבר בולע תרופה להפרעת קשב על בסיס יומי ומגמת העלייה עדיין נמשכת.

אייזנברג נטל חלק בוועדה המייעצת למדריך האבחוני הפסיכיאטרי DSM V שיוצא לשוק בימים אלה ולמדריך האבחוני הבינלאומי ICD XII מטעם איגוד הפסיכיאטריה האמריקני בין השנים 2006 ו-2009. אחרי הכול, ליאון אייזנברג קיבל את פרס ה'רואן' עבור מחקר פסיכיאטרי של הילד והמתבגר. הוא היה מוביל דעה בפסיכיאטריה של הילד במשך יותר מארבעים שנה דרך עבודתו בניסויים תרופתיים, מחקר, הוראה, מעורבות במדיניות רווחה והתיאוריות שלו בנושא אוטיזם ורפואה חברתית.

לאייזנברג היו קשרים הדוקים עם חברות התרופות, והיה אחד מאותם חוקרים שאליהם התייחסו הפסיכולוגית ליסה קרוסגרוב וחבריה, כאשר חקרו את הקשרים הכספיים שבין כותבי המדריך האבחוני ה-DSM לחברות התרופות. הם מצאו לשם דוגמא כי ל-100% מכותבי הערכים בנושא "הפרעות מצב רוח" וסכיזופרניה ב DSM IV היו קשר אחד או יותר מסוג זה. הקשרים היו נפוצים יותר באותם תחומים שבהם תרופות היו הקו הטיפולי הראשון.

רבים בישראל כבר הבינו מזמן את מה שד"ר אייזנברג הודה בו רק לאחרונה. רבים גם מבינים שההמצאה של "הפרעת קשב" משרתת ומפרנסת גורמים רבים מדי, כגון מערכת החינוך, מכוני האבחון, הרופאים, הרוקחים וחברות התרופות המספקות להם את הפרנסה. היקף האבחון והטיפול התרופתי בהפרעת קשב בישראל נמצא כבר הרבה מעבר לאחוז הילדים שמלכתחילה הניחו ש'יסבלו' מן ה'הפרעה' (3%) והפך כבר מזמן לאמצעי כדי 'להשיג ציונים' במבחנים או כדי 'להפוך את חיי התלמיד לקלים יותר'.

עמותת 'מגן לזכויות אנוש' טוענת כי לאור ההכרה הגוברת בכך שמדובר כאן ב'מחלה' מומצאת, מערכת הבריאות בישראל צריכה להיות מודאגת מכך שאינה מחייבת את הרופאים לספק לציבור הסכמה מדעת ראויה בנוגע לשימוש בתרופות ממריצות כדוגמת ריטלין וקונצרטה והשפעותיהן ארוכות הטווח, ולא לוקחת אחריות על הגידול בצריכת הריטלין בקרב ילדים שהוא מעבר לאחוזי השימוש שמאפיינים את שכיחותה המשוערת (אחוז הילדים המאובחנים בפועל בקשב וריכוז והשימוש בתרופות גבוהים פי כמה). לא די בכך שאין אזכור בעלון הריטלין או על אריזתו כי מדובר בסם מסוכן על פי פקודת הסמים המסוכנים, אנשי המקצוע אף אינם מחויבים להסביר להורים את ההשפעות ארוכות הטווח ואת מה שהועדה המייעצת הלאומית השוויצרית לאתיקה ביו-רפואית (NEK) מ-22 בנובמבר 2011 כבר הבינה, וניסחה בחוות הדעת שלה תחת הכותרת 'שיפור אנושי באמצעות רכיבים תרופתיים' : "הצריכה של מרכיבים תרופתיים (הכוונה לריטלין וממריצים אחרים) משנה את התנהגות הילדים ללא השתתפות מצדם. זוהי התערבות בחופש של הילד ובזכויותיו האישיות, כיון שמרכיבים תרופתיים גורמים אצלו לשינויי התנהגות, אולם מונעים ממנו את ההזדמנות ללמוד כיצד להשיג את השינויים ההתנהגותיים הרצויים הללו בכוחות עצמו. כך נשללים מן הילד ההתנסות החיונית בפעולה עצמאית ונחושה, החופש האישי שלו והתפתחותו האישית".

פוטנציאל הפגיעה בהתפתחותם התקינה של ילדי ישראל, היעדר הסכמה מדעת ראויה לצריכת תרופות מעוררות כדוגמת הריטלין והיעדר מדיניות לבלימת אבחון היתר וצריכת היתר של התרופות הללו לילדים עלולה לשמש עילא לתביעות משפטיות עתידיות רחבות היקף כנגד האחראים למחדלים הללו בכל הרבדים המעורבים.

"המכון הלאומי לבריאות הנפש" הסיר תמיכתו במדריך האבחון הפסיכיאטרי, ה-DSM-5

הודעה לתקשורת - מאי 2013

שבועיים בלבד לפני שה-DSM-5 אמור לצאת לאור, הכריז המכון הלאומי לבריאות הנפש, מכון המחקר הגדול בעולם לבריאות הנפש, שהוא מסיר את תמיכתו במדריך.

במכה משפילה לאיגוד הפסיכיאטריה האמריקני הבהיר ד"ר תומס ר. אינסל, מנהל המכון, שהמכון לא יממן עוד פרויקטים מחקריים אשר נשענים באופן בלעדי על הקריטריונים של ה-DSM. מעתה והלאה, המכון, אשר בעבר שם את כובד משקלו ותקציבו על מהדורות קודמות של המדריך האבחוני, "ינווט את מחקריו הרחק מהקטגוריות של ה-DSM". "חולשתו" של המדריך, הסביר בהצהרתו, שנוסחה בחריפות, הינה "חוסר התקפות שלו". "בניגוד להגדרות שלנו למחלת לב כלילית, לימפומה או איידס, האבחנות של ה-DSM מבוססות על הסכמה בנוגע לאוספים של תסמינים קליניים, ללא שום בדיקת מעבדה אובייקטיבית".

ההסכמה הזו היא כעת בבירור חסרה. ספק אם הייתה בכלל קיימת אי פעם. כפי שאמר פעם יועץ ל-DSM-3 למגזין הניו-יורקר על כמות העמדת הפנים שהניעה את מי שהייתה אמורה להיות מהדורת 1980 "מבוססת הראיות": "היה מעט מאד מחקר עקבי, והרבה מהמחקר שהיה קיים היה למעשה גיבוב- מפוזר, לא עקבי, מעורפל".

על פי אינסל, יותר מדי מהבעיה הזו עדיין נותרה, כפי שהתבטא בנוגע למדריך, שסבל מהערכת יתר  בנוגע לדיוק והתקפות שלו במשך עשורים: " בעוד שה-DSM תואר בתור ה'תנ"ך' של התחום, הוא לכל היותר מילון, אשר יוצר סדרה של תוויות ומגדיר כל אחת מהן". ואפילו לא מילון טוב במיוחד, כפי שממסתבר. על ההחלטה להסיט את המחקר בבריאות הנפש הרחק מהמדריך והמדדים שלו אומר אינסל: "לאנשים עם בעיות נפשיות מגיע יותר".

למאמר המלא:
http://www.psychologytoday.com/blog/side-effects/201305/the-nimh-withdraws-support-dsm-5

דו"ח חדש של האו"ם בנושא עינויים קובע: יש לאסור טיפולים פסיכיאטריים בכפייה

דו"ח חדש של האו"ם קובע כי טיפולים פסיכיאטריים בכפייה נכללים תחת ההגדרות המשפטיות של עינויים, התאכזרות והשפלה, ומפרים את האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות

הודעה לתקשורת – מאי 2013

הדו"ח, שפורסם בחודש פברואר 2013, מתרכז בנושא של עינויים בתחום שירותי הבריאות. הדו"ח מדגיש כי החובה המוטלת על מדינות לספק שירותי בריאות גורמת לכך שזכויות האדם של מטופלים מופרות כאשר אין הם מעוניינים לקבל את שירותי הבריאות הללו. הוא מסביר שזכויות הפרט קודמות לחובתן של מדינות לספק שירותי בריאות, וכי קיים ניצול לרעה של החובה לספק שירותי בריאות כאשר שירותים אלה ניתנים בכפייה. (סעיף 35).

דו"ח האו"ם שם דגש מיוחד על נושא הטיפולים הפסיכיאטריים בכפייה. הוא מראה כיצד טיפולים אלה נכללים תחת ההגדרות המשפטיות של עינויים, התאכזרות והשפלה. הוא מתייחס לכל הטיפולים הפסיכיאטריים שאין בהם תכלית רפואית ושאי המתן שלהם אינו גובל בסכנת חיים, כגון: כליאה (אשפוז כפוי), קשירה, בידוד, נזעי חשמל ואף מתן כפוי של תרופות שנויות במחלוקת כגון תרופות נוירולפטיות (אנטי פסיכוטיות). (סעיפים 32, 63 ו-89 (ב)).

הדו"ח מסביר כי קיימת אפליה מהותית כנגד אנשים עם מוגבלויות, בכך שמעצר של אדם שטרם עשה מעשה פלילי איננה חוקית, ואילו מעצר וכליאה של אדם עם מוגבלות פסיכיאטרית מותר בחוקי בריאות הנפש לאור הטענה שהוא עלול לעשות מעשה כזה, אף אם טרם עשה אותו. (סעיף 66)

עמותת מגן לזכויות אנוש מסבירה כי "האמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלויות", שישראל חתמה עליה בשנת 2006, אשררה אותה בספטמבר 2012 ואף מינתה את מר אחיה קמארה, ל"נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות" במשרד המשפטים, כדי לפקח על יישומה בארץ, קידמה באופן משמעותי את המודעות לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות פיזיות, אולם לא עשתה די עבור אנשים עם מוגבלויות פסיכו סוציאליות כגון אנשים עם בעיות נפשיות, קשישים וחוסים במוסדות הפסיכיאטריים ומוסדות הרווחה. דו"ח זה של הממונה המיוחד לנושא עינויים מטעם האו"ם מהווה צעד נוסף בקידום זכויותיהם אנשים עם מוגבלויות ונועד לחייב מדינות להתמודד גם עם התחום הזה, שסובל במשך שנים מהזנחה והתעלמות.
העמותה מזכירה כי פסיקת בג"ץ בגרמניה בתחילת שנה זו (ראה קישור) הורתה למדינה לפתוח ולבחון מחדש את החקיקה בתחום בריאות הנפש כדי להתאים עצמה לאמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות גם בתחום של הפסיכיאטריה המוסדית.

עמותת מגן לזכויות אנוש מברכת על פרסומו של דו"ח האו"ם בנושא עינויים, ותפעל בתיאום עם הגורמים המתאימים לקדם את התיקונים הנדרשים בחוק בריאות הנפש בארץ כדי לא לאפשר את זכויות היתר הניתנות כיום לפסיכיאטרים ועובדי בריאות הנפש לכפות טיפולים פסיכיאטריים אשר מהווים בפועל עינויים, התעללות, התאכזרות והשפלה כלפי אנשים עם מוגבלויות בישראל.

היכנס למידע נוסף אודות דו"ח האו"ם הקובע כי יש לאסור טיפולים פסיכיאטריים בכפייה.

האם הפסיקה לתת תרופות פסיכיאטריות – פקידת הסעד והפסיכיאטרית פנו לבית המשפט

אם חד הורית הבחינה שהתרופות הפסיכיאטריות מזיקות לבנה בן השש - פקידת הסעד והפסיכיאטרית פנו לבית המשפט והוציאו אותו מחזקתה

הודעה לתקשורת – אפריל 2013

למרות שלאם חד הורית, תושבת המרכז, היה אבחון נוירולוגי השולל הפרעת קשב, בלחץ מתמשך של בית הספר ושל עובדת הרווחה נאלצה לפנות לפסיכיאטרית אחרת שהתעקשה לתת לו ריטלין עוד בטרם מלאו לו שש שנים.

לא רק שאותה פסיכיאטרית התעלמה מתופעות הלוואי הקשות שהאם התלוננה עליהן, אלא אף הוסיפה לו תרופה אנטי פסיכוטית שרק דרדרה קשות את מצבו. כשראתה האם כי אין אוזן קשבת מצד הרופאה, פנתה לנוירולוג נוסף, שהתרשם אף הוא וגם כתב כי אין לילד צורך בתרופות. בהתבסס על כך, הפסיקה האם במשך שנתיים את הטיפול בריטלין. כאשר הדבר נתגלה לפסיכיאטרית ולעובדת הרווחה, עשו יד אחת, פנו לבית המשפט ודאגו להוציא את הילד מחזקת אמו ולהעבירו לפנימיית רווחה, שבה קיבל טיפול פסיכיאטרי בניגוד לדעת האם, ועבר מסכת התעללויות והזנחה.

הסיפור כולו נפרש בארבע תלונות שונות שהגישה האם לרשויות בסיועה של עמותת "מגן לזכויות אנוש" כנגד כל אחד מהגורמים המקצועיים שאמורים לשרת את האזרח אולם בפועל בוגדים בו, כיון שבמקום לספק לו את שירותי בריאות הנפש, החינוך והרווחה שהוא מבקש, מתערבים בהחלטותיו באופן כוחני ומתנשא, ואף משתמשים ביתרון כוחם ומעמדם כדי לכפות את השקפתם הטיפולית ולגרור אותו לזירה משפטית שבה ההפסד שלו ודאי וצפוי מראש.

מתלונות חוזרות המגיעות לעמותה נראה כי טרגדיות שכאלה מכילות כל כך הרבה כאב וסבל, שלרוב אין הקרבנות מעיזים להיחשף בכלי התקשורת, וכך עוד ועוד הורים נאלצים להכיר את מסלול הבלהות הזה על בשרם ולשלם מחיר כבד. במקרה לעיל האם עברה התקף לב בסמוך לדיונים המשפטיים ובימים אלה מתכוונת לרדת מן הארץ ביחד עם בנה שבינתיים הצליחה להשיב אליה.

הסיבה למקרים אלה הינה העדר הגנה חוקית על זכות ההורים לבחור את אופי הטיפול הרפואי בילדיהם גם כאשר הם מצויים בתוך מערכת החינוך ולבחור את אנשי המקצוע המקובלים עליהם, וכן העדר מנגנוני בקרה בחוק הנוער, שימנעו מעובדי הרווחה לגרור את ההורים על חשבון משלם המיסים לבית המשפט במקום להשתמש בהליכי גישור סבירים והוגנים.

איריס מנור – גלי את הקשרים הכספיים שלך

בעקבות הפגנה שנערכה מול מלון דיויד אינטרקונטיננטל ב- 27 לפברואר 2013 לבאי הכנס הפסיכיאטרי הבין לאומי לקשב וריכוז, עמותת 'מגן לזכויות אנוש' דורשת מהפסיכיאטרית ד"ר איריס מנור, כמנהלת היחידה להפרעות קשב בבית החולים גהה וממארגנות הכנס, לפרסם לציבור הרחב את קשריה הכספיים עם יצרניות ריטלין וקונצרטה

ביום ד' 27 לפברואר 2013, מול מלון דיויד אינטרקונטיננטל הפגינו במשך כ-4 שעות עשרות אזרחים בליווי להקת רוק ורמקולים בקריאה לד"ר איריס מנור, ממארגנות הכנס הבינלאומי ל"קשב וריכוז", לחשוף את קשריה הכספיים עם יצרניות ריטלין וקונצרטה כאשר היא מתראיינת לכלי התקשורת וממליצה על מתן סמים אלה לילדים ומבוגרים. העמותה טוענת כי התנהלותה של ד"ר איריס מנור נגועה בחוסר גילוי נאות וחשודה בחוסר תום לב, ניגוד עניינים ואי עמידה בכללי האתיקה המקצועית המחייבים רופא במעמדה.

דובר עמותת מגן לזכויות אנוש יהודה קורן, טוען כי פסיכיאטרים רבים ברחבי העולם מצויים בקשרים כספיים עם תעשיית התרופות ומייצרים שפע של "מחקרי זבל", אשר כל מטרתם היא לבסס מראית עין של "מחקר מדעי" התומך באבחונים שרירותיים הלוכדים מאות אלפים מילדי ישראל במסלול כמעט בלתי הפיך של שימוש בסמים ממריצים כדוגמת ריטלין וקונצרטה – הטומנים בחובם סיכונים חמורים בטווח הארוך.

עמותת מגן לזכויות אנוש טוענת כי פסיכיאטרים מטייחים ומקלים ראש בנזקים של ריטלין וקונצרטה, ולכן אינם מאפשרים להורים להגיע להסכמה מדעת מושכלת לטיפול. לאור היקף השימוש בריטלין במערכת החינוך שכבר הגיע למימדים של מגפה, העמותה מבקשת ממשרד הבריאות לנקוט בצעדים אופרטיביים שיבטיחו שלא יהיה שימוש לרעה בריטלין לצרכים שלא נועד להם במקור, כגון לדרוש מהרופאים להחתים את ההורים על טופס הסכמה מדעת לפני מתן ריטלין לילדיהם כיון שלעיתים קרובות איש לא מעדכן אותם כי מדובר בסם תחת פקודת הסמים המסוכנים.

אחת ממשתתפות ההפגנה הביאה עמה עדות שכתבה ביתה בת ה-17 והמתארת את הנזק שנגרם לה מהשימוש בריטלין:
"לקחתי ריטלין במשך כ-4 שנים. מניסיוני ריטלין הוא סם – והוא ממכר. לא מזמן גיליתי שכל אחד מחבריי שנוטל ריטלין או נטל בעבר ושאלתי אותו על כך, ניסה יותר מפעם אחת להסניף את הכדור, דבר שאני בעצמי הייתי עושה באופן קבוע, ולא כי "ראיתי את זה בסרט", אלא כי הרגשתי שאני צריכה, באופן הכי טבעי. ואני מדברת על כשהייתי בת 14. את הדבר הזה גיליתי ממש לא מזמן ועד אז הייתי בטוחה באמת ובתמים במשך כמה שנים שמשהו איתי לא בסדר.

ריטלין אכן ממכר, בדומה לקוקאין, ויש לו השפעה פיזית ומנטלית קשה, שכוללת מצבי רוח קיצוניים, מאופוריה עד הרגשת חוסר ערך, ריקנות, רדיפה, חוסר שקט, אפאטיות, חוסר תיאבון, עייפות וקשיים בשינה. כשהשפעתו משתבשת מעלים את המינון וחוזר חלילה. בתקופה שכבר נטלתי קונצרטה של 50 ומשהו מ"ג, במשקל הגוף שלי שמעולם לא עלה על 42 ק"ג (מינון גבוה מידי לכל הדעות) , הרגשתי יום אחד שאולי בכל זאת אני צריכה יותר. 4 וחצי ימים רצופים בלי לאכול, לישון או לתקשר עם הסביבה מחשש שמישהו ישים לב, ולבסוף הגיעו גם הזיות והגעתי לחדר מיון. זה היה היום האחרון שלקחתי רטלין.

היום אני בת 17 וחצי, כבר קרוב לשנתיים ללא רטלין ועדיין סובלת מתופעות לוואי גופניות ונזק בלתי הפיך שקשור לבעיות גדילה, הורמונים וביניהם בלוטת התריס ,שנגרמו כתוצאה מנטילת התרופה. לאחר הפסקת הריטלין קיימים בבירור תסמיני גמילה, הקושי בריכוז עולה במידה משמעותית ונכון להיום אני מסיימת בית ספר בלי שום תעודת בגרות."

מוסיפה מנכ"לית עמותת מגן לזכויות אנוש: לא נשקוט ולא ננוח עד שייחשפו קשריה הכספיים של הפסיכיאטרית ד"ר איריס מנור, פסיכיאטרית של הילד והמתבגר, המשמשת כמנהלת היחידה להפרעות קשב בבית החולים גהה, מנהלת מרכז "אורלנסקי" להפרעות קשב וריכוז ומכון אניגמה. זכותו של הציבור לדעת שאדם הממליץ להם באמצעות כל כלי התקשורת על שימוש בתרופה ממכרת, הנמצאת תחת פקודת סמים מסוכנים, מקבלת באותו הזמן כסף רב, על בסיס קבוע, מחברות התרופות המייצרות את אותו סם ממריץ.

חיילת התאבדה עקב רישום מופרז של תרופות פסיכיאטריות - משרד ההגנה האמריקאי ישלם פיצויים

הודעה לתקשורת - 4 מרץ, 2013

בהסכם פשרה ישלם משרד ההגנה האמריקאי סכום פיצוי
בשל התאבדות חיילת עקב רישום מופרז של תרופות פסיכיאטריות
במרכז הרפואי הצבאי וירג'יניה, ארה"ב

קלי גרס, יוצאת חיל הים האמריקני התאבדה ב 2010. היא נטלה מנת יתר של התרופה האנטי פסיכוטית סרוקוול כחלק מקוקטייל תרופות שנרשם לה על ידי פסיכיאטרים במרכז הרפואי הצבאי בוירג'יניה.

דרלה גרס, אחותה התאומה, הגישה תביעת נזיקין כנגד המרכז הרפואי ודרשה 5 מליון דולר.

ביום שלישי האחרון הגיעה אחותה להסכם פשרה עם הממשל האמריקני, ואם יאושר על ידי השופט היא תקבל 100,000 דולר.

האחות מקווה כי פרסום התביעה יעורר יותר מודעות לטיפול הניתן לחיילים שלקו בפוסט טראומה או דיכאון שאיתם התמודדה אחותה.

בראיון שערכה האחות, סיפרה כי רופאים במרכז הרפואי רשמו לאחותה בשנה אחת 5,370 כדורים של קלונזפם (קלונקס) המשמש לטיפול בהפרעות חרדה. כל זה בנוסף לאלפי מנות של תרופות נוספות כולל תרופות אנטי פסיכוטיות, תרופות הרגעה ותרופות נגד דיכאון. "המספרים בלתי נתפסים", אמרה. "לאחר כל השעות שבהן עברתי על התיקים שלה אני עדיין מתקשה להאמין לזה".

לטענת האחות ניסתה שוב ושוב להתערב לטובת אחותה, וביקשה מן הרופאים להפסיק לרשום סרוקוול לאחר שהאחות ניסתה להתאבד 3 פעמים בעת שנטלה תרופה זו בפרק זמן של שמונה חודשים.

"למרות שעל פי נוסח ההסכם הממשל אינו מודה באחריות למותה, עצם ההגעה להסכם מעבירה מסר", כך אומר עורך דינה. "האחות אפשרה לציבור לקבל הצצה חטופה על מה שמעוללים עם התרופות הללו לאנשים שנפגעו במהלך שירותם הצבאי. היא חושבת שרבות מן התרופות שנטלה אחותה גרמו לה להיות עוד יותר מתוחה וחרדה, מה שהוביל לבעיות נוספות ולעוד ועוד תרופות כדי לטפל בהן."

סימוכין: http://hamptonroads.com/2013/02/deal-reached-lawsuit-over-veterans-death

תושב טבריה: התעללו בי בבי"ח הפסיכיאטרי "מזרע"

הגיש השבוע קובלנה למשרד הבריאות כנגד שני פסיכיאטרים ותלונה במשטרה

תושב טבריה, בן 54, אושפז בכפייה בשנת 2005 בבית החולים מזרע. לטענתו, במהלך האשפוז נקשר בחדר הבידוד לשמונה שעות רצופות ללא אוכל ומים, כשהוא מתבוסס בצרכיו בניגוד להוראות הקשירה המגבילות את זמן הקשירה ולנוהל המחייב פיקוח על חולה קשור באמצעות ביקור בחדרו כל חצי שעה.

בנוסף טוען המתלונן כי השפילו אותו ואיימו עליו כי יקבל נזעי חשמל אם לא יתנהג יפה וכי יאריכו את משך האשפוז שלו. הוא טוען כי היה חשוף לאלימות מצד צוות המחלקה, כי קיבל תרופות בכפייה כנגד רצונו, שגרמו לו נזקים קשים ובלתי הפיכים, וכי לא נתנו לו אפשרות משפטית להתנגד לשני אשפוזים שנעשו בכפייה. כאשר ביקש לקבל את התיק הרפואי מבית החולים, כדי לבסס את תלונתו מצא שם מסמכים בודדים בלבד, ולכן הוא קובל גם על הפרת חובת ניהול רשומה רפואית המחייבת את בית החולים.

בקובלנה מסביר המתלונן כי הוא קובל על "היחס המחפיר שקיבלתי במזרע במהלך האשפוזים הקודמים שחוויתי כמתואר בגוף התלונה, למען השגת הצדק ובשביל שההתעללות תיפסק, כדי שמטופלים אחרים לא יאלצו לסבול את מה שאני סבלתי, וכדי שהצוות שטיפל בי באותה התקופה יישא באחריות על מעשיו בגין רמיסת זכויות אדם בסיסיות והפרת החוק כולל תיעוד שאינו מלא בתיק הרפואי כנדרש, ושימוצה איתם הדין".